תחנה ראשונה כמובן, עוצרים בדוכן החווה ומצטיידים בכל טוב לקראת הפיקניק בתל: "פיליפיתות", זיתים, קונפיטורות, גבינות ועוד...
לאחר מכן יוצאים מהכניסה לחווה חזרה לכביש ונוסעים דרומה בכביש 40 - 2.2 ק"מ עד לכניסה לשמורת פורה. הכניסה מוסדרת, מוארת ומשולטת היטב.

מהכניסה מתחברים לכביש מצע סלול ("כורכר לבן") שהסדירה קק"ל. נוסעים לאורך הדרך הנוחה, והעבירה כל ימות השנה, לכיוון מערב.

בדרך חוצים את האגם העונתי המתמלא ממי שיטפונות (בשנות בצורת - הוא ריק ממים), מקיפים את יער האורנים מדרום ומגיעים לגשר הרכבת התורכי שבחווה. מדובר בשרידי מסילת ברזל שבנו הגרמנים והתורכים בשנת 1915 כחלק מן המאמץ המלחמתי לכבוש את תעלת סואץ מידי הבריטים בזמן מלחמת העולם השניה.

תוואי המסילה, שהתפצל מוואדי שורק מהמסילה לירושלים, וארכו כ- 86 ק"מ עד באר שבע, נסלל בשמונה חודשים (!!!). מאוחר יותר נמתחה המסילה עד ניצנה וחדלה משימוש בימי הבריטים ב- 1918.

משם נמשיך דרומה לאורכו של נחל שקמה, נחצה אותו (בזמן שיטפונות אסורה החצייה!) באזור הבאר הבריטית אשר היוותה חלק מהניסיונות הבריטיים, לשפר את חיי הנוודים בשנות השלושים בנגב, ע"י מציאת מקורות מים.

מכאן נצפין ונגיע למרגלות התל, נשאיר את הרכב למטה ונטפס ברגל לכיוון עץ האשל העתיק אשר גילו מעל 400 שנה וניטע כנראה לצרכי ניווט.
בסמוך לעץ נשב על במת התצפית ונצפה בארץ פלשת הסובבת אותנו, מרחבים מאופק לאופק, ממערב למזרח, כמעט ללא ישוב נראה לעין.
מכאן חזרה בשתי אפשרויות: באותו מסלול ממנו באנו או לחילופין מערבה לכיוון קיבוץ רוחמה ולשמורת ביתרונות רוחמה.